<h1>תשובות רבינו אברהם ב"ר יצחק בעל האשכול סימן ל"ז</h1>
<h2>דף מה.</h2>
שאלה יתומי ראובן תבעו את שמעון ואמרו לו שאבינו הוציא לך ממון לחצי ריוח אם יכולים להשביעו שבועת השותפין וכגון שלא חלקו, או דילמא כיון שאין טוענין לו טענת בריא בהוצאת הממון אלא שאומרים שמענו אינן יכולים להשביעו. וגם יש לי לשאול גם כשטוענין טענת בריא אנו ראינו שאבינו הוציא לך הממון אם יכולין להשביעו, דאיכא למשמע מפרק הכותב [כתובות פ"ו ע"ב] דאינן יכולין להשביעה, דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא עשאה אפטרופיא אין היורשין משביעין אותה ואם נעשת אפטרופיא יורשין משביעין אותה על העתיד לבוא ואין משביעין אותה על שעבר, ואמרי' שעבר מאי עבידתיה ואמ' רב יהודה אמ' רב על אפטרופיא שנעשת בחיי בעלה, והך מילתא בשלא חלקו מיירי ובין כתב לה פטור משבועה ובין לא כתב לה דודאי פטור שבועה לא מהניא אאפטרופסות כדאמרי' לעיל.
תשובה. כך דעתנו נוטה שיתומי ראובן יכולין להשביע שבועת השותפין לשמעון בין בטענת ראינו שאבינו הוציא לך ממון בין בטענת שמענו שאבינו הוציא לך הממון מאחר שמודה שמעון שלקח הממון ולא חלקו ולא נאמר מיגו בזה הדבר להפטר משבועת השותפין שהרי כל שנים שנשתתפו בלא עדים היה יכול לטעון לא היו דברים מעולם והיה יכול לפטור עצמו בשבועת היסת ואע"פ כן משביעין אותו שבועת השותפין, מאחר שמודה בשתוף ולא חלקו, ודבר זה כבר יש בידך מה שכתב בו ה"ר יוסף אבן מיגש. אבל אם לא יודה בשתוף ויאמר לא היו דברים מעולם או שיודה בשתוף ויטעון שכבר חלקו ולא נשתייר בידו כלום אם היתומים באים עליו בטענת בריא שהם יודעים שאביהם הוציא לו ממון ויודעים בודאי שנשתייר בידו מן השתוף והוא אומ' שלא נשתייר נשבע שבועת היסת שלא נשתייר בידו כלום ומגלגלין עליו אם מעל בשתוף אם לא. ואם הוא טוען שלא נשתייר בידו כלום והם אין טוענין אלא שמא נשתייר יחרימו סתם בבית הכנסת על מי שיש בידו כלום מממון אביהם שיודה כדין כל טענת שמא. ומה שהבאת ראיה שעבר מאי עבידתיה שהראית בדבריך שמאחר שלא השביעה אביהם בחייו אינם יכולין להשביעה יורשין אפי' בלא כתב לה פטור שבועה. אנו כך אנו רגילין לפרש דבדכתב לה פטור שבועה מיירי. ואפרש לך כל ההלכה. בתחלה שנינו כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' ושאלו בגמ' שבועה מאי עבידתה, כלומ' וכי אם אשה נתגרשה וגובה כתובתה מבעלה צריכה שבועה ולמה הוצרך לכתוב לה נדר ושבועה אין לי עליך, ואמ' רב יהודה על אפטרופוס שנעשת בחיי בעלה שעל זה יכול להשביעה, כדתנן המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה, והכי הילכת' ולא כר' שמעון כדאמ' רב פפא לאפוקי מדר' אליעזר ומחלוקתו, ורב נחמן אמ' רבה בר אבוה על הפוגמת כתובתה דודאי בהא נמי חייבת שבועה, ולכך כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך ובהא פליגי רב יהודה ורב נחמן דהיכא דכתב לה סתם נדר או שבועה אין לי עליך רב יהודה סבר מסתמא לא האמינה אלא על אפטרופסות שאינו בא עליה אלא בטענת שמא אבל בפוגמת כתובתה [לא האמינה ורב נחמן סבר שאף בפוגמת כתובתה] האמינה וכל שכן על אפטרופיא ומקשי' בשלמא למאן דאמר על הפוגמת כתובתה משמע דלהכי כתב לה דמסק(נ)א אדעת(י)ה דלמ' מצטריכנא מכתובתי ואמרה ליה כתוב לי דלא משבעת לי, אלא למאן דאמ' על אפטרופיא וכו' ותרצינן לה דכי אתמר על אפטרופיא. אסופא איתמר. ומכל מקום איכא למידק דמאי דסלקא דעתין דעל אפוטרפיא ארישא איתמר וברישא אמרי' דאי לא כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי יורשיו משביעין אותה ולא אמרי' מאחר שלא תבעה בחייו מחל לה אלא יורשיו משביעין אותה, כך נראה לי, אע"ג דאיכא לאיפלוגי דהא דאמרי' אבל יורשיו משביעין אותה על מה שהיתה אפטרופיא לאחר מיתתו אבל מה שהיתה אפטרופיא בחייו מאחר שהוא כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אין יורשין משביעין אותה. אבל תדע שרבותי של כאן כך דעתם דהאי דאין משביעין אותה על שעבר בדכתב לה מיירי. ודברתי עם החכם המובהק רבי יוסף אבן פלת וכך היה בידו דבדכתב לה מיירי, ומדקאמרי' אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה מכלל דר' אליעזר ומחלוקתו סבירא להו דיורשין משביעין אותה ולא אמרי' כיון שלא תבעה מחל לה. וזו היא ראיה גדולה. וצריך עיון גדול, מכל מקום לפי דעתי אפי' למאן דסבירא ליה דבדלא כתב לה מיירי אם אדם מוחל לאשתו לא נאמר שמוחל לאדם אחר ונתיישב בדבר.
